לקריאת הכתבה ב- ynet
מהי המקבילה הנשית לאינדיאנה ג'ונס? אולי לארה קרופט, שודדת הקברים בעלת הלבוש המינימליסטי, המוכרת לנו ממשחקי המחשב ומן הסרטים בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי. הדמויות הבדיוניות הללו אמנם רחוקות שנות אור מן המציאות היומיומית של עבודת הארכיאולוגיה, אבל אי אפשר לומר שהדימוי של אשה-חוקרת הרפתקנית, העומדת על שלה גם בטריטוריה גברית וכוחנית, איננה מוצדקת. למעשה, נשים כאלו, רבות מהן חלוצות בתחומן, קבעו במידה רבה את אופייה של הארכיאולוגיה במזרח התיכון, גילו גילויים רבים ומרעישים, וכמובן סללו את הדרך לבאות אחריהן.
במהלך המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 ליוו נשים אירופאיות רבות את בעליהן הארכיאולוגים בתנאי השטח הקשים של משלחות החפירה למזרח התיכון. העבודה במקומות מרוחקים מישוב, לצד פועלים מקומיים, נחשבה אז לבלתי מתאימה לנשים תרבותיות ממעמד מסוים, אך נשים אלו לקחו חלק פעיל (יותר או פחות) בניהול העבודה בשטח, ברישום הממצאים ובאיורם, אם כי הן בדרך כלל לא זכו לקרדיט כחוקרות עצמאיות. אחת מאותן נשים הייתה אגאת'ה כריסטי, סופרת המתח הבריטית המהוללת, שנישאה לארכיאולוג הבריטי מקס מלוואן (שהיה צעיר ממנה ב- 14 שנה) וליוותה אותו ברבים ממסעותיו למזרח התיכון ולחפירותיו בעיראק ובטורקיה. רשמיה מתקופה זו מצאו את דרכם לחלק מספריה, כמו "רצח באוריינט אקספרס", "הנידון למוות ברח" ו"מוות על הנילוס".
אלא שהארכיאולוגיה, שרק החלה ללבוש צורה במאה ה- 19, הייתה תחום צעיר וחדשני, ובעיקר נטולת מסורת משתקת של מאות שנות מחקר בהגמוניה גברית, וכך קרה שמשבשלו התנאים החברתיים, לא מעט חוקרות חלוצות בחרו בארכיאולוגיה כמקצוע. אין זה מקרה שהאשה הראשונה בהיסטוריה שזכתה לפרופסורה באוניברסיטת קיימברידג', בשנת 1939, הייתה ארכיאולוגית במקצועה - דורות'י גארוד, חוקרת בריטית שהייתה ממבשרות המחקר הפרהיסטורי בארץ ישראל. גארוד חידשה חידושים גדולים בחקר הפרהיסטוריה המקומית והעולמית כאשר חפרה ופירשה רצפים ארוכים של יישוב פלאוליתי ברכס הכרמל, שם זיהתה נוכחות ניאנדרטאליים והומו-ספיאנס, והיא שטבעה את המונח "התרבות הנאטופית", הנמצא בשימוש עד היום, על-מנת לתאר את התרבות המפותחת ולראשונה גם יושבת הקבע שהתהוותה באזורנו לפני מעל ל- 15 אלף שנה. עמיתתה למחקר הייתה הפרהיסטוריונית דורות'יאה בייט, חלוצה בתחום הארכאוזואולוגיה (חקר בעלי החיים הקדומים); שתי החוקרות הקפידו לגייס נשים בלבד למלאכת החפירה בניצוחן, כדי להימנע מחיכוכים עם הגברים המקומיים בכפרי הכרמל, שהתקשו לקבל הוראות מנשים.
קת'לין קניון הייתה ארכיאולוגית בריטית נוספת שתרמה רבות למחקר הארכיאולוגי בארץ, בעיקר במחקרה פורץ הדרך בתל יריחו, שם חשפה תגליות מפתיעות על מורכבות החברה הניאוליתית, אך גם בחפירותיה בשומרון ובעיר דוד בירושלים. אכן, אין ספק כי החוקרות הבריטיות שפעלו בישראל השפיעו רבות על הארכיאולוגיות המקומיות שהיו עתידות לצמוח במדינה הצעירה. בין השמות המוכרים נמנים אלו של רות עמירן, כלת פרס ישראל, שכתבה בשנות השישים את קורפוס הקרמיקה המשמש חוקרים ותלמידים ברחבי העולם עד עצם היום הזה, "הקראמיקה הקדומה של ארץ-ישראל", וחפרה, בין השאר, את תל ערד, שנודע בחשיבותו כעיר מתוכננת ומבוצרת מתקופת הברונזה הקדומה; טרודה דותן, כלת פרס ישראל גם-היא, שהקדישה את מחקרה לזיהוי ארכיאולוגי של תרבותם החומרית של הפלשתים המקראיים ולשאלת מקורם, ולאחרונה שימשה גם נושא לסרט תיעודי שיצר בנה, דני דותן, בשם "מלכת ירושלים"; ופרחיה בק, שחידשה חידושים רבים בחקר האמנות העתיקה של ארץ-ישראל. כולן התחנכו במכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית והתלמדו, בין השאר, בחפירותיו של הארכיאולוג והרמטכ"ל השני של צה"ל, יגאל ידין בתל חצור, בתקופה שבה הארכיאולוגיה הישראלית נקראה לדגל ונרתמה לגיבוש התודעה הלאומית של המדינה הצעירה. כיום ממשיכות את דרכן נשים ארכיאולוגיות רבות נוספות החופרות וחוקרות את התקופה הפרהיסטורית, המקראית, הקלאסית והמוסלמית בארץ-ישראל.
ולסיום, נזכיר כי לחוקרות העבר הדגולות נוספה בתקופתנו גם נסיכה אמיתית, ממש כאן לידנו: הנסיכה הירדנית סמיה, המוכרת גם בכינויה "הנסיכה הארכיאולוגית". הנסיכה, שהתחנכה במיטב מוסדות החינוך הבריטיים, נחשפה לחיידק הארכיאולוגיה בגיל צעיר ואף עסקה בחפירות בשטח. למרות שכיום היא מחויבת בעיקר למטלות מלוכה רשמיות, היא עדיין מוצאת זמן לשמש כפטרונית לפרויקטים ארכיאולוגיים המתקיימים בירדן, כמו פרויקט "ואדי פינאן", המתמקד במכרות הנחושת החשובים באזורנו, בדרום ירדן, בהן נמצאה פעילות אנושית למן תקופות הכלקולית והברונזה, ולהתעדכן בפועלות המכון הבריטי בעמאן למחקר ארכיאולוגי והמועצה למחקר בריטי בלבנט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה