למה זה כל כך כיף לקרוא על רצח שמתרחש בסביבה הקבועה שלי כבר מעל לעשר שנים? אני לא יודעת, אבל זה באמת כיף. רק עכשיו קראתי את ספרה המפורסם של בתיה גור, מוות בחוג לספרות, ופשוט נהניתי באופן מטריד. זו תעלומה בלשית על רצח כפול שמתרחש בחוג לספרות באוניברסיטה העברית, אי שם בשנות השמונים. הנרצחים הם דוקטורנט ופרופסור סלב, והיצרים בחוג לספרות רוחשים - כבוד, קרדיט, בגידות, וגם סתם תהיות כלליות לגבי משמעות החיים. ובאמת, לא רק תעלומות בלשיות זוכות לפתרון בספר. על הדרך קיבלתי גם פתרון לתעלומות אלמותיות באמת: למה כותבים מבריקים לא תמיד מסוגלים לשפוט את ערך יצירתם הם, ומהי שירה טובה. את התשובות מציעה דמותו האבהית של פרופ' קליין, בעודו קוצץ סלט ומטגן לבלש חביתה בביתו הנעים ברחביה. מיכאל אוחיון, הבלש, ונדמה לי שגם הסופרת - ממש נמסו כאן, ובלי ספק - גם אני.
"מה זה שייך? היא מוכשרת למחקר, אבל איננה מוכשרת ליצירה. אלה שני תחומים שונים"..."התכוונתי... איך יתכן שהיא עצמה לא ראתה עד כמה הם גרועים, השירים." קליין הנהן וחייך. "אין לזה כל קשר לכשרון," פסק, "אדם איננו יכול לדעת מה ערכם של הדברים שהוא יוצר אלא בפרספקטיבה, במבט לאחור, לפעמים... היוצר שקוע ביצירותו, מדבר מנהמת לבו... דרוש מרחק מסוים כדי להעריך את יצירתך שלך" (עמוד 178).
ואחר כך:
"שיר טוב מאפשר לקורא לחוות חוויה של גילוי ופענוח משמעויות סמויות, ההולכות ומתבהרות ככל שהוא מעמיק בקריאה....הדבר הראשון הוא מה שמכונה סימבוליזציה, כלומר שימוש במושג או בתמונה ש'חותכים', או 'משיקים', או 'מקפלים' בתוכם מושג אחר או תמונה אחרת...וישנו עוד מרכיב... קונדנסציה, כלומר עיבוי. יצירה גדולה באמת יכולה להכיל בתוך מושג אחד מושגים אחדים, או חוויות אחדות, אוניברסליות. לאה גולדברג אמרה ששיר הוא 'ביטוי צפוף'...הסימבוליזציה והקונדנסציה מאפשרות הפשטה ופתיחות לתחומים אחרים... הדבר השלישי שתמצא ביסוד כל יצירת-אמנות טובה הוא מה שנקרא התקה, העברת רגש מתחום אחד לתחום אחר. כך מצליח אמן ליצור הכללה... והיא המעניקה לחוויה של הדובר בשיר ממדים קולוסליים" (עמודים 183-184).
מה אומר, גם לי וגם לבלש זה עזר.
ולמרות כל זה, בסיום הקריאה, אחרי שהכל נפתר והסתיים, בכל זאת נותרתי עם תחושה לא נוחה. לא, אף חוט בעלילה לא נותר פרום, אלא שהיה איזה אנכרוניזם קטן שנשמע לי, הקוראת בשנות האלפיים, פשוט לא אמין בצורה מחפירה. לא העדר הטלפונים הסלולריים ולא העדרו של האינטרנט, שבלי ספק היו עוזרים למנוע כמה משברים בחיי הדמויות המסכנות, לא הם; עניין אחר הדליק נורות אדומות. איך יכול להיות שמוקצות שתי מזכירות במשרה מלאה לחוג א-ח-ד במדעי הרוח? משהו היה שם מוזר מאוד, באקדמיה של שנות השמונים.
מוות בחוג לספרות / בתיה גור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה