צלמית חדשה נתגלתה בצ'טאל הויוק, תורכיה / חדש-ישן בעולם

צלמית חדשה שנתגלתה בצ'טאל הויוק

חברה חדשה הצטרפה אלינו מן המעמקים. צלמית אבן קטנה, גובהה כ- 17 ס"מ, ממש מוחזקת בנוחות בכף היד. היא נתגלתה לאחרונה באתר צ'טאל הויוק (Çatalhöyük), אחד מן האתרים הארכיאולוגיים המפורסמים בתורכיה ומאתרי המורשת העולמיים של אונסקו. בצ'טאל הויוק נחשפו כמה מן השרידים החשובים ביותר להבנת התרבות החומרית באזורנו, ובפרט להבנת השורשים העמוקים של הפולחן והאמנות במזרח הקדום, ההולכים תמיד יד ביד. החפירות בראשות פרופ' איאן הודר (Hodder) מאוניברסיטת סטנפורד ממשיכות לחשוף אוצרות! עדיין לא התפרסמו מלוא הפרטים על ההקשר הארכיאולוגי המדוייק שבו נתגלתה הצלמית, אך ידוע שהיא הוטמנה במכוון מתחת לפלטפורמה, אולי מעין במה מוגבהת, ונתגלתה לצד אבן אובסידיאן, אבן עשויה זכוכית געשית (רק כדי לסבר את האוזן: זאת אותה האבן שבמשחקי הכס הורגים איתה וויט ווקרס. כן). בינתיים קשה לומר מי השתמש בה ואיך, או אפילו מתי יצרו אותה. החופרים מציעים שיש לתארכה אי שם בין 8,000 עד 5,500 לפני הספירה, וככל הנראה באלף השישי לפני הספירה. לפנינו, אם כן, צלמית ניאוליתית בת כ- 8,000 שנה. 

היא אמנם תגלית חדשה מאוד, אבל אנחנו בעצם קצת מכירים אותה ואת שכמותה. הצלמית שנתגלתה הקיץ היא אחות מרשימה לקבוצה של צלמיות דומות יחסית שנתגלו בחפירות קודמות באתר, ולפחות חלקן בוודאי מתארות את אותה הדמות ממש. אנחנו לא יודעים מי הייתה, אבל יש לנו כמה רמזים. למשל, אחת הגרסאות המפורסמות ביותר שלה מראות אותה ישובה על כס ולצדיה אריות, סמן מובהק לאלות במזרח הקדום בתקופות מאוחרות יותר. ואכן, בדרך כלל טוענים שהיא אלה, ואפילו "האלה הגדולה" או "האלה האם", סמל לפיריון ולשפע. לעומת זאת, חוקרי האתר הנוכחיים, בעיקר איאן הודר ולין מסקל, מאמינים שזאת בכלל לא הייתה אלה, אלא גרסאות שונות של "זקנות השבט".  

"גבירת האריות" - צלמית חרס שנתגלתה בשנות השישים בצ'טאל הויוק, בחפירותיו של מלארט;
שימו לב שהראש משוחזר ולא נתגלה כך במקור.

תהא מי שתהא, היא חמורת סבר ומעוררת כבוד, עומדת בגאון עם בטנה המשתפלת וישבנה הרחב. כפות ידיה כמו נעלמות בשדיה הגדולים, אולי מושכות בפטמות, וכפות רגליה רק מרומזות; כך האמנים הקדומים מבהירים לנו היטב אילו איברים חשובים לדמותה, ומה בה שולי. היא מסותתת באבן ולא מכויירת בחרס כמו גרסאות אחרות שלה, וכך אנו למדים על החשיבות הרבה שהקנו לצלמית המסוימת הזו, שהייתה ראויה לחומר גלם יקר, קשה לעיבוד ולא סלחני לטעויות. פרטי הפנים מפוסלים וחרותים בעדינות, וכוללים עינים ותסרוקת, או אולי מלבוש ראש. לא תמיד הראש משתמר כך, ורבות מהצלמיות מן התקופה נתגלו ללא ראשן בכלל. המלאכה העילאית ותשומת הלב לפרטים הופכים אותה ליצירת מופת קטנה מבית היוצר של טובי האמנים בתקופתה.