‏הצגת רשומות עם תוויות היסטוריה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות היסטוריה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 28 במרץ 2016

בואו לכתוב איתנו! בואו לקרוא עמנו!

בואו, הצטרפו בהמוניכם! אני מתרגשת להזמין אתכם להצטרף אלינו לסדנה שתתקיים במאי-יוני 2016 בחנות הספרים "סיפור פשוט" בנווה צדק, תל אביב.  

רוצים לשמוע עוד?

מסע בזמן, עמידה במקום: קריאה וכתיבה משותפת בספרות עברית עתיקה
בהנחיית ליאת נאה
סדנה בת שמונה מפגשים, מאי-יוני 2016, ימי שלישי 19:00-21:00
הצטרפו אלינו למסע של קריאה בכתבי המזרח הקדום והתנסויות בכתיבה לאורן. נצלול בצוותא אל המקורות הקדומים, ההורים והשכנים האלמוניים של המקרא: נקרא את מכתבי התלונה והתחינה שכתבו מלכי ירושלים ומגידו לפרעה; את המיתוסים הכנעניים האבודים שמהדהדים בתנ"ך; על הבכיר המצרי שנמלט באישון ליל אל ארץ הפראים, היא ארצנו שלנו; ואת מכתבו של קוצר שלקחו את הבגד לעורו. אלו הטקסטים הקדומים המלווים אותנו כאן, בישראל של היום, גם מבלי שנרגיש; הם הד.נ.א. הכמוס שלנו. במובנים רבים, אלו הם "מאחורי הקלעים" של המקרא, אותו חלק נסתר, לא מסופר, שגם כתיבה היסטורית על ימי המקרא והמזרח הקדום מבקשת לשחזר למטרותיה שלה. ואכן, יצירות עבריות רבות מספור חושפות את הכמיהה אל העבר הקדום, המשמש כזירה לליבון בעיות הנוגעות בדחיפות לכאן ולעכשיו. נקרא יחדיו קטעים נבחרים מכתבי רחל המשוררת, לאה גולדברג, דוד גרוסמן, צרויה שלו, שולמית הראבן, זאב ז'בוטינסקי, דוד שחר ואחרים, ונשאל על האופן שבו בחירתם לחזור בזמן אל תקופת המקרא ואל תרבות המזרח הקדום, ישירות או בעקיפין, מקפלת בתוכה שאלות של זהות, שייכות, אמונה ומוסר.
היצירות הקדומות והחדשות ישמשו לנו כמקור השראה להתנסויות כתיבה משלנו, כמראה מתרפקת, אידילית, פולמוסית או מתריסה - שתשקף לנו בעין רעננה את חיינו-אנו כאן, בישראל של 2016.
בסיום הסדנה נאגד מבחר מיצירות המשתתפים בקובץ שיתפרסם באתר "סיפור פשוט". מוזמנות ומוזמנים! אין צורך בניסיון כתיבה קודם. הרשמה בסיפור פשוט ודרך דף הסדנה בפייסבוק
על המנחה:
ליאת נאה היא חוקרת אמנות כנענית וישראלית עתיקה וכותבת דוקטורט במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. שירים, סיפורים ותרגומים מפרי עטה התפרסמו בכתבי-עת כגון "מסמרים", "הליקון" ו"הו!" ובספר "השירים הכי יפים בעברית" בעריכת מנחם בן ודורון קורן. 

יום שבת, 4 באוקטובר 2014

חתולו של הרב

ביום כיפור ראינו סרט אנימציה מעניין, חתולו של הרב, המבוסס על רומנים גראפיים בצרפתית מאת ג'ונתן ספאר. הוא מציג בצורה מקסימה שאלות על אמונה ועל יהדות מזרחית מול אשכנזית, ומצליח לנטרל ברוב חן את השאלה הנפיצה מיהו יהודי (חתולו של הרב דורש שיערכו לו בר מצווה כדי שיוכל לקדם את סיכוייו עם בתו של הרב). בשיאו של הסרט יוצאת חבורה משונה למסע פרוע לירושלים הנצחית שממשיכה להתקיים מימי התנ"ך ועד היום, ללא הפרעה, דווקא באתיופיה.

אני תמיד מתעניינת מאוד לראות איך סרטים עכשווים בוחרים לדמות את העבר המקראי מבחינה חזותית. זאת פסאודו-היסטוריה שמצליחה לחשוף הרבה מההנחות המובלעות שלנו לגבי העבר. הסרט הזה מלא הומור ופנטזיה ואין בו כמובן שום יומרה לייצוג היסטורי, ובכל זאת אפשר לשים לב שירושלים הנצחית היא בעצם הכותל ובית הכנסת הפוגשים את ערי הזהב הנסתרות, שסמליה הם האריה ומגן הדוד, ושהיא מאוכלסת ביהודים דמיוניים, במידות נפיליות, שחורים כנגד אבני הזהב. אני מנסה למקם את הרקע האדריכלי ולא ממש מצליחה לזהות את מקורות ההשראה - אולי זיגורטים מסופוטמיים? מצודות בתבליטים אשוריים? מה שכן, מסתבר שיש בירושלים הנצחית גם פילים ורודים, וזה דווקא חשוב לדוקטורט שלי על שנהבים עתיקים.