בואו לכתוב איתנו! בואו לקרוא עמנו!

בואו, הצטרפו בהמוניכם! אני מתרגשת להזמין אתכם להצטרף אלינו לסדנה שתתקיים במאי-יוני 2016 בחנות הספרים "סיפור פשוט" בנווה צדק, תל אביב.  

רוצים לשמוע עוד?

מסע בזמן, עמידה במקום: קריאה וכתיבה משותפת בספרות עברית עתיקה

בהנחיית ליאת נאה

סדנה בת שמונה מפגשים, מאי-יוני 2016, ימי שלישי 19:00-21:00

הצטרפו אלינו למסע של קריאה בכתבי המזרח הקדום והתנסויות בכתיבה לאורן. נצלול בצוותא אל המקורות הקדומים, ההורים והשכנים האלמוניים של המקרא: נקרא את מכתבי התלונה והתחינה שכתבו מלכי ירושלים ומגידו לפרעה; את המיתוסים הכנעניים האבודים שמהדהדים בתנ"ך; על הבכיר המצרי שנמלט באישון ליל אל ארץ הפראים, היא ארצנו שלנו; ואת מכתבו של קוצר שלקחו את הבגד לעורו. אלו הטקסטים הקדומים המלווים אותנו כאן, בישראל של היום, גם מבלי שנרגיש; הם הד.נ.א. הכמוס שלנו. במובנים רבים, אלו הם "מאחורי הקלעים" של המקרא, אותו חלק נסתר, לא מסופר, שגם כתיבה היסטורית על ימי המקרא והמזרח הקדום מבקשת לשחזר למטרותיה שלה. ואכן, יצירות עבריות רבות מספור חושפות את הכמיהה אל העבר הקדום, המשמש כזירה לליבון בעיות הנוגעות בדחיפות לכאן ולעכשיו. נקרא יחדיו קטעים נבחרים מכתבי רחל המשוררת, לאה גולדברג, דוד גרוסמן, צרויה שלו, שולמית הראבן, זאב ז'בוטינסקי, דוד שחר ואחרים, ונשאל על האופן שבו בחירתם לחזור בזמן אל תקופת המקרא ואל תרבות המזרח הקדום, ישירות או בעקיפין, מקפלת בתוכה שאלות של זהות, שייכות, אמונה ומוסר.

היצירות הקדומות והחדשות ישמשו לנו כמקור השראה להתנסויות כתיבה משלנו, כמראה מתרפקת, אידילית, פולמוסית או מתריסה - שתשקף לנו בעין רעננה את חיינו-אנו כאן, בישראל של 2016.

בסיום הסדנה נאגד מבחר מיצירות המשתתפים בקובץ שיתפרסם באתר "סיפור פשוט". מוזמנות ומוזמנים! אין צורך בניסיון כתיבה קודם. הרשמה בסיפור פשוט ודרך דף הסדנה בפייסבוק. 

על המנחה:

ליאת נאה היא חוקרת אמנות כנענית וישראלית עתיקה וכותבת דוקטורט במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. שירים, סיפורים ותרגומים מפרי עטה התפרסמו בכתבי-עת כגון "מסמרים", "הליקון" ו"הו!" ובספר "השירים הכי יפים בעברית" בעריכת מנחם בן ודורון קורן. 

בובות מן התנ"ך והמטמון ממגידו

כבר ראיתי בעבר תמונה של הבובות האלה בהרצאה של ד"ר תומאס שטאובלי מאוני' פריבורג שבשוויץ, וידעתי שאני חייבת שתהיה לי תמונה שלהן. הן נוצרו לרגל תערוכה שאצר ד"ר שטאובלי במוזיאון Bibel+Orient. עכשיו קיבלתי ממנו את קטלוג התערוכה, שכולו עמוס בשיחזורי בובות לסצנות מוכרות מיצירות אמנות מרחבי המזרח הקדום. הבובות הן בובות לבד, עורן חום ושיערן שחור, ואין להן תוי פנים; אוריינט נעים למגע הנשמר בויטרינות בשוויץ. הן תמימות כל כך ומתוקות. אני ממש מדמיינת איך יהיה כובד משקלן בכף היד, מה יהיה מגע הלבד עם פינות שלד המתכת שמתחת לעורן. הלוואי והייתה לי אחת בבית. מכיוון שהקטלוג עוסק בלבוש בתקופת המקרא, הבובות לבושות בקפידה רבה, כל אחת בבגדיה הקטנים התפורים היטב. כך גם אני, בילדותי, הייתי תופרת תלבושות לבובות שלי משאריות בגדים ישנים. אלא שכאן כל בחירה במרקם ובצבע משקפת מחשבה עמוקה, נקיטת עמדה מחקרית של ממש, לגבי איך נכון וראוי לשחזר את הדימויים הקדומים מבחינה היסטורית. אני מדפדפת בקטלוג אחוזת קסם, נדהמת מן המזרח הקדום הקם לתחייה בבובות. זה רעיון כל כך זר לעקרונות המחקר האקדמי שעליהם חונכתי, הדוגלים בחתירה לאובייקטיביות ניטראלית, המאדירים את הריחוק ושופטים לחומרה את האישי, את המתרגש. והנה מולי - אותם דימויים שאני חוקרת, אבל בבובות לבד. לא מדע קר, אלא אינטימיות אוהבת עם החומר הנלמד, ממש תחושה ביתית וחמה. נגישות כל כך חמודה וחביבה, מקרבת לבבות. לא ידעתי שגם ככה אפשר. אחרי הביקור שלי לאחרונה בפריבורג אני רושמת לפניי איזה הסבר אפשרי: זאת פשוט הנצרות האדוקה, המאמינה ללא ציניות, שניכרת שם בכל היבטי החיים. היא זו, אני חושבת, שמאפשרת את האהבה הבלתי-אמצעית אל החומר ההיסטורי, את תחושת הבעלות המנחמת הזו. הממצאים מן העבר הם רק המחשה מתבקשת לשייכות ולקרבה הגדולה המורגשת שם בפריבורג ממילא, בכל יום ויום, אל העבר הרחוק הזה במזרח התיכון.   

הבובות בתמונה שבחרתי כאן (למעלה, Abb. 41 מתוך הקטלוג) הן הקרובות ביותר ללבי שלי, כי הן מתייחסות לאובייקט שאני חוזרת אליו שוב ושוב בדוקטורט. הן שיחזור מודרני לאחת מן הסצנות המפורסמות ביותר בעולם הארכיאולוגיה המקראית, סצנת משתה על שנהב פיל שנתגלה במטמון אדיר-מימדים מתקופת הברונזה המאוחרת. המטמון הזה, המונה כמעט 400 פריטי שנהב, נחשף בחפירות במגידו כבר לפני יותר משמונים שנה (את הקטלוג המלא שלו שפרסם החופר, Loud, מעט מאוחר יותר, ב- 1939, אפשר להוריד כאן מאתר המכון המזרחני בשיקאגו). השנהב המדובר מוצג במוזיאון ישראל.

והנה, כאן למטה, אותו הקטע מתוכו שמשחזרות הבובות מן הקטלוג: השליט (הכנעני?) יושב על כס מעוטר בספינקסים ורגליו על הדום, מחזיק בסמלי המלוכה שלו - קערה או גביע שהוא מרים אל שפתיו, ופרח, כנראה פרח לוטוס, שהוא מחזיק בו ביחד עם דמות נשית העומדת מולו. אותה דמות כמו מכסה את שניהם ביחד בפיסת הבד שעל כתפיה, מגדרת אותם בנפרד משאר הדמויות. תיאור בגדיהם אכן עמוס ברמזי לבוש - טקסטורה ברודה, שוליים מעוטרים בקיווקווים, אופן נפילת בד השרוולים וסגירת מפתח הצוואר, כובדו של הבד. לכל אלה יש זיכרון חי ואוהב בבובות משוויץ.

כן, בבואת הלבד של הזוג ממגידו נדמית לי נגישה בהרבה מן הדימוי המקורי. אפילו הפרופורציות של הבובות הן כשל ילדים בעיני. פניהן הריקות פתוחות לכל פרשנות, ואיכשהו דווקא משום כך הן מסבירות פנים ונטולות איום. הכל פתור בהן. היד כמו נשלחת לאחוז בהן. הן נוכחות, ממשיות. ואילו השנהב האמיתי, שאליו אני חוזרת שוב ושוב במהלך העבודה על הדוקטורט, רק הולך ומתרחק, הופך לפחות ופחות מובן עם הזמן. תמיד חתום וסגור בפניי, מקודד בדרכים שאינן פתירות.     

Kleider in biblischer Zeit / Thomas Staubli